<h1>הרוקח סימן שי"ז</h1>
<h2>דף ד.</h2>
ראתה קודם בעילה. ראתה ועודה בבית אביה ולא כלו ז' נקיים אסור לחתן לייחד עם הכלה כדאמרינן בפרק א' דכתובות מי שפירסה אשתו נדה הוא ישן בין אנשים ואשתו בין הנשים ומסיק אם לא בעל אבל בעל אשתו ישינה עמו, אבל באבלות אם טבחו טבוח ויינו מזוג ופתו אפוייה ומים על גבי בשר ומת אביו של חתן או אמה של כלה מכניסין את המת לחדר והחתן והכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ואע"פ שבעל אשתו ישינה בין הנשים והוא ישן בין האנשים, מאחר שנהג ז' ימי המשתה פן יקל. מה שטובלות הכלות בליל ד', מפני שבתולה נישאת ברביעי כן נהגו עדיין לטבול ליל ד' ואין מותר ליגע בה.
<h2>דף ז.</h2>
בועל אפי' בשבת. חתן מותר לבעול אפי' בשבת כדאי' בפ"ק דכתובות [דף ז'] רב זביד גופיה בעל בשבת כדשמואל דא' פרצה דחוקה מותר ליכנס בה בשבת אעפ"י שמשיר צרורות דקיימא לן כרבי יהודה מקלקל בחבורה פטור, ומקלקל הויא אצל הפתח. וקיימא לן כרבי שמעון דדבר שאין מתכוין מותר דליהנות עצמו קא מכוין ובועל עד שיוצא הדם.
<h2>דף סא.</h2>
אסור ליגע בה, בימי לבונה מהו אצליך לא נגע בי. בתנ' דבי אליהו בפ' בא חבירו מעשה באדם אחד שקרא ושנה וכו' עד באותן הימים מהו אצלך שמא הבאת לו שמן בידך ונגעת בו אפי' באצבעו קטנה אמרה לי חיי ראשי רחצתי לו רגליו וסכתי לו שמן וכו' עד ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב יכול יחבקנה וינשקנה וידבר עמה דבר תיפולת ת"ל לא תקרב. על כן דברי שלמה אוסר לישב על כסא ארוך שהיא יושבת עליה. והא דאמר בכתובות בפ' אעפ"י (ס"א ע"א) שמואל מחלפא ליה דביתהו בשמאל ולא נגע בה והאחרונים החמירו על עצמן מנח אשרשיפא ואבי סדיא. בפרק אעפ"י כל מלאכה שאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו והצעת המטה בפניו אסור שלא בפניו מותר, שכל דבר המרגילתו לדבר בינו לבינה אסור כגון אכילה בפרק א' דשבת אסור, ואפי' היכירא דמוכח אסור כגון הוא בבגדו והיא בבגדה. ובההיא דשילהי נדרים פ' אלו מותרין (דף כ') דאוסר להסתכל באשתו נדה במקום התורף כנגד העקב. ולא להרבות עמה שיחה בטילה כדאמרי' באשתו נדה אמרו קל וחומר באשת חבירו. כל זמן שלא טבלה צריך ליזהר בה. בספר הישר על הליבון היו הנשים רגילות אחר ז' ימי נידות טובלות וסופרות אחרי כן ז' נקיים משום חומרא דר' זירא ואז היו מקילין בליבון משום דבשילהי נדה (ס"ו ע"א) אנא אמינא לך איסורא ואת אמרת לי מנהגא, אבל היכא דלא טבלו אין בין נדות וליבון כלום דהא בדקה אליהו בימי ליבון וידע עניינו ואעפ"י שלא היה קירוב בשר ממש נענש עליה. ייחוד מותר לייחד עם אשתו נדה כדאתמר בסנהדרין בפרק אחד דיני ממונות (דף ל"ז) גבי סוגה בשושנים, וכן בערובין בפרק הדר (דף ס"ג) שאין להיות בקילעא שאיש ואשתו שרוי בתוכה ואפילו אשתו נדה, ובפרק א' דסוטה ובפרק א' דכתובות (דף ד'), ומפני שמותר לייחד עמה צריך ליזהר בכל החומרות.
